חווית הטיסה לחו״ל היא אחת מהחוויות היותר מרגשות, המתחילה כבר משלב תכנון הטיול הציפיה המלווה את התייר הישראלי בלילה שלפני הטיסה ועד לעליה למטוס. לעיתים נפוצות מוצא עצמו התייר הישראלי במצב של חוסר אונים כאשר הוא מגיע אל מדינת היעד, אך לאחר הירידה מהמטוס הוא מגלה כי בניגוד לשאר חבריו לטיסה, המזוודה שלו נעלמה או ניזוקה.
החל מרגע זה מוצא עצמו התייר הישראלי במחול שדים המורכב מהקושי להתמודד עם נציגי חברת התעופה, הזמן שחולף, העייפות כתוצאה מהטיסה וכן מהזמן היקר של החופשה שכל כך ציפה לה. לעיתים, גם אם המזוודה מוחזרים לתייר, הרי זה קורה באיחור רק והדבר פוגם באיכות החופשה. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר בתוך המזוודה מצויים פריטים יקרי ערך כמו מחשב נייד, מצלמה, תכשיטים, בגדים יקרי ערך ועוד.
בישראל, החבויות בגין תובלה אווירית מצויינות בחוק התובלה האווירית (תיקון מס' 2), התש"ע–2009, המסדיר את אחריותו של המוביל האווירי לנזקים הנגרמים לכבודה או למטען. ברמת החוק הבינלאומי, אמנת מונטריאול מסדירה את כללי התובלה האווירית הבינלאומית.
סעיף 22(2) לאמנת מונטריאול קובע את הדברים הבאים:
"בתובלת כבודה, חבות המוביל במקרה של השמדה, אובדן, נזק או איחור מוגבלת לסכום של 1,000 זכויות משיכה מיוחדות לכל נוסע (1,600 $ נכון להיום.), אלא אם כן הנוסע נתן, במועד מסירת הכבודה הרשומה לידי המוביל, הצהרה מיוחדת בדבר האינטרס במסירה במקום היעד, ושילם סכום נוסף אם יש צורך לפי המקרה. במקרה זה יהיה המוביל חייב לשלם סכום שאינו עולה על הסכום המוצהר, אלא אם כן יוכיח שסכום זה גדול מסכום האינטרס בפועל של הנוסע במסירה ביעד."
נקודת הפתיחה של אמנת מונטריאול היא שחברת התעופה אחראית לנזק שנגרם לכבודה תוך כדי התובלה האווירית, כאשר אי מסירת הכבודה לבעלים מהווה ראייה לאובדנה במסגרת התובלה האווירית.
כנגד האחריות המוחלטת, קיימת הגבלה לסכום הפיצוי שהמוביל חייב בו בכל מקרה. בכך ביקשו מנסחי האמנה לאזן בין האינטרסים השונים.
במקרה שבעל כבודה משגר כבודה בעל ערך מיוחד (ציוד סקי, ציוד גלישה, ציוד צילום, מכשור רפואי וכד') הוא יכול למסור הצהרת ערך מיוחדת ולשלם תשלום מיוחד נוסף עבור משלוח אותה כבודה. במקרה כזה המוביל אחראי עד כדי הסכום המוצהר, וטבעי שינקוט אמצעים מיוחדים כדי להבטיח כי המשלוח יגיע בביטחון ליעדו. מומלץ לברר מראש את מלוא הפרטים והתנאים עם המוביל האווירי.
סך הפיצוי הסופי מוגבל כאמור ל- 1,600 $ נכון להיום והוא כולל הן את הנזקים הממוניים (קבלות בגין מזוודה, תכולתה, שיחזור פריטים ומסמכים וכיוצא באלה) והן את הנזקים הלא ממוניים (עוגמת נפש, אובדן זמן יקר, אכזבה וכד') בגין איחור, אובדן או נזק לכבודה.
חשוב לזכור כי גבול הפיצוי הנ"ל הנו גבול עליון השמור למקרים של אובדן מוחלט של כבודה. כך, בגין איחור של יומיים בהגעת כבודה ליעד בחו"ל פסק ביהמ"ש בתל-אביב פיצוי בסך של 500 ₪ בצרוף 100 ₪ הוצאות בלבד (ת"ק 31352-04-12 שמיר ואח' נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ, ש' מי-טל אל-עד קרביס, 29.07.2012). מאידך גיסא, בגין איחור מלא בהגעת כבודה (נמסרה לנוסעים רק בשובם ארצה) פסק ביהמ"ש בנתניה פיצוי בסך 2,500 ₪ בצרוף 500 ₪ הוצאות (ת"ק 12627-12-11 וילהלם ואח' נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, ש' יפעת אונגר-ביטון, 02.08.2012).
יחד עם זאת, אם יוכח כי הנזק לכבודה נבע ממעשה או מחדל של המוביל, עובדיו או שליחיו, שנעשו בפזיזות ובידיעה שקרוב לוודאי שייגרם נזק בעטיים, ניתן יהא לחרוג מתקרת האחריות הנ"ל.
קיימת חבות הדדית של מובילים מתקשרים ומובילים בפועל וניתן להגיש תביעה לפיצויים כנגד המוביל המתקשר או כנגד המוביל בפועל או כנגד שניהם ביחד, לפי בחירת התובע.
כל תביעה תוגש בשטחה של אחת המדינות שהן צדדים לאמנה, בפני בית משפט שבו ניתן להגיש התביעה כנגד המוביל המתקשר או בפני בית המשפט שיש לו סמכות שיפוט במקום שבו יש למוביל בפועל מקום מושב או מקום עסקי עיקרי, לפי בחירת התובע.
לעיתים, התייר הישראלי מוצא עצמו נבוך המקרה בו טוען כנגדו נציג חברת התעופה כי קיימת במסגרת ההתקשרות הוראה חוזית שמטרתה לפטור את המוביל המתקשר או את המוביל בפועל מחבות או לקבוע רף אחריות נמוך יותר – בהקשר זה יש לומר כי תניה שכזו תהיה בטלה ומבוטלת.
עוד יש לזכור, כי חלה תקופת ההתיישנות מקוצרת של שנתיים על כל תביעה שעילתה מכוסה באמנה.
אף על פי כן, המוביל לא יהיה אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא ועובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור הייתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם.
בשולי הדברים יובהר ויודגש, כי במקרה של אובדן מזוודה ייצא הנוסע ידי חובתו על ידי הודעה לחברת התעופה מיד עם גילוי האובדן. במקרה היזק, על הנוסע למחות בפני המוביל מיד עם גילוי הנזק, ולכל המאוחר בתוך שבעה ימים מיום קבלת הכבודה. במקרה של איחור, תוגש המחאה לכל המאוחר בתוך עשרים ואחד ימים מהתאריך שבו הועמדה לרשותו הכבודה. כל תלונה חייבת להיעשות בכתב וחובה להמציאה בתוך המועדים שצוינו.
יש להבהיר לקורא שכל הכתוב במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח מכל סוג שהוא. כותב המאמר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי קורא המאמר והלה נדרש לקבל עצה מקצועית, המותאמת לנסיבות המיוחדות החלות לעניינו, לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.